החלטה בתיק מ"ת 52327-09-11

            האישום

1.      לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם.

2.      נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח ותקיפה הגורמת חבלה של ממש.

3.      על פי כתב האישום נפרץ ביתה של אמו של אחד יורם אוחנה המכונה "שועל" וזה חשד במתלונן כי ביצע את המעשה. על פי הטענה קשר יורם עם הנאשמים כי יפתו את הנאשם להגיע למקום מפגש, על מנת שזה יחשוף את זהות מבצע הפריצה. על פי הטענה המשיב 1 התקשר למתלונן באמתלות שונות על מנת על מנת להביאו לפגישה וזה נענה להפצרות והגיע למרכז דימונה, שם המתינו יורם עם אדם נוסף, אביאל מלכה. המתלונן החנה את רכבו ומיד הגיע יורם אליו וחסם את רכבו. אביאל ירד מהרכב והתיז דרך החלון גז מדמיע בפניו של המתלונן, עבר לצד השני ונכנס לרכב.

4.      טענת התביעה היא כי המתלונן נמלט מן הרכב, פגש במונית, נכנס אליה וביקש מהנהג לנסוע במהירות. אולם יורם חסם במכוניתו את דרכו של נהג המונית, ירד מרכבו ומשך את המתלונן מתוך הרכב. המתלונן התחנן שאינו רואה דבר ושאל לפשר המעשה. זה השיב במכות אגרוף וסטירות. אז הגיעו למקום המשיבים, אביאל ואחד נוסף בשם יואל.

5.      לפי כתב האישום יורם אז ניסה להכניס את המתלונן לרכבו, במשיכות, בעיטות, קללות, אחיזה בצוואר, איומים ואף אגרופים ובעיטות, תוך שהוא גורר את המתלונן. תוך כדי כך, התקרבו יתר המעורבים למקום. אז, לפי הטענה, שלף המשיב 2 אלה והכה את המתלונן בראשו. המתלונן נפל ארצה אך המשיב 2 ויורם המשיכו בפעולות האלימות. המשיבים שניהם, עם האחרים משכו את המשיב אל רכבו של יורם. אביאל דרש מהמתלונן וקיבל ממנו את מפתחות הרכב ואת הקוד הסודי וכך נטל את רכב המתלונן.

6.      אז, על פי הטענה, נסעו הכול למנחת מסוקים, כאשר אביאל והמשיב 1 נוסעים ברכבו של המתלונן. המשיב 2 איים על המתלונן בדרך שיטפל בו ויעשה אותו נכה. בהגיעם למנחת, הוצא המתלונן מן הרכב, ויורם הודיע למתלונן כי הוא יודע עי הוא הגנב ודרש ממנו להשיב הזהב תוך 10 דקות. הכחשותיו של המתלונן ותחנוניו לא הועילו. בחיפוש שערך יורם על גופו של המתלונן מצא 5000 ש"ח אותם נטל. לאחר מעשה זה הצליח המתלונן להימלט.

הראיות

7.      הראיות מבוססות בעיקרו של דבר על תלונת המתלונן. חיזוקים לעדות זו מצויים בעדות נהג המונית, המתאר הדברים מזווית הראיה שלו אודות הוצאת המתלונן מרכבו וכן אנשים נוספים שבאו בריצה למקום כאשר אחד מהם נראה כאילו נושא אלה, סימני אלימות על גופו של המתלונן, עדות השוטר הראשון שפגש את המשיב אשר הריח ממנו ריח של גז מדמיע. המשיב 1 אישר במשטרה כמה פרטים מתוך עדות המתלונן והמשיב 2 שתק בעיקרו של דבר בחקירה. 

8.      הסנגורים אינם חולקים על ראיות לכאורה באופן כללי ביותר למעשים. אלא שלשיטתם יש פגמים בראיות, ומכל מקום נראה כי חלקם של המשיבים קטן למדי, וספק אם ניתן לראות בהם שותפים של ממש למעשה שנעשה לכאורה, בעיקרו של דבר, על ידי יורם.

9.      ב"כ המשיב 2 הפנה את שימת הלב לכך שהמשיב 2 אינו חלק מן האירועים עד אמצעו של כתב האישום. לדבריו, אכן המשיב הגיע למקום ההתרחשות, כאשר ראה את חברו יורם מתקוטט, אולם, הוא לא היה חלק מן התכנון מראש של האירוע. אם כי, אכן היה בין אלה שהגיעו למקום בריצה לאחר שהמתלונן הוצא מן המונית.

10.  הסנגור מוצא כמה פגמים בעדות המתלונן, כך שטען במקום אחד כי לאחר שהותז בפניו גז מדמיע לא ראה דבר, אך לאחר מכן טוען כי ראה מי הכה אותו במקל. כמובן שאין ממש בטענה זו, שכן הביטוי "לא ראיתי דבר" הוא בעליל ביטוי מוגזם כפי שעולה מכל ההקשר.

11.   כמו כן סבור הסנגור כי סימני החבלה על גוף המתלונן אינם מתאימים לתיאוריו, אין סימני מכה בראשו שם טוען שהוכה באלה, ומכל מקום, לו הוכה באלה היו החבלות קשות יותר. אף בטענה זו אין ממש. המתלונן מצביע לחוקר בעת מתן הודעתו על פצע מסוים מאחורי האוזן בעת שהוא אומר שקיבל מכה בראש. הדבר כלל אינו מתמיה את החוקר. למותר לציין כי אוזניו של המתלונן, כרוב בני האדם, צומחות מתוך ראשו, וממילא כך גם המקום הנראה היטב בתמונה, שכונה על ידיו "ראש" ועל ידי החוקר "מאחורי האוזן" (שורה 20 להודעה הראשונה). בסוף אותה הודעה הוא גם קושר את שאר הסימנים לפעולות מסוימות, לרבות סימני אחיזה בזרוע. העובדה שבשלשה ימים שחלפו עד שהלך לרופא כבר ירדה הנפיחות שזיהה השוטר "מאחורי האוזן", והפצע נראה בעיני הרופא "ישן", גם כן אינו מעורר כל תמיהה.

12.  עוד טוען סנגורו של המשיב 2 כי המתלונן לא אמר במפורש כי המשיב 2 הכה את המתלונן בראשו כדי לאפשר את הכנסתו לרכב, ולכן קישור המעשה לעבירת החטיפה היא מסקנת הפרקליט. בזה צודק הסנגור, דא עקא שמסקנת הפרקליט סבירה מאוד בנסיבות העניין. יורם בדיוק הוציא את המתלונן בכוח מהמונית והיה עסוק בגרירתו אל מכוניתו. יורם לא הצליח לבדו, בא המשיב 2 והכה את המתלונן בראשו באלה. אכן, לו היה המשיב 2 מוסר הסבר אחר למעשה, צריך היה לבדוק את טענתו. אולם, משלא מסר המשיב הסבר אחר, הראיות לכאורה מלמדות על שותפות במעשה החטיפה. איומי המשיב 2 בהמשך הדרך, ולמעשה עצם הצטרפותו לנסיעה, מלמדים לכאורה על שותפות לחטיפה.   

13.  הסנגוריה הגישה הקלטה, שהוקלטה לאחר הגשת הכתב האישום, ולבקשתי קלטת זו נבדקה על ידי המשטרה ונגבו הודעות המעורבים. הקלטת המקורית לא הועברה אלי על ידי המדינה, בניגוד להחלטה שניתנה, וכל שהועבר הוא דיסק שהוקלט ממנו, בו לא שומעים היטב את הדברים עצמם. לעומת זאת, ההגנה מסרה לאחר הדיון תמליל של השיחה. לפיכך, אניח לטובת המשיבים כי בקלטת נאמרו הדברים שנטען על ידם והתמליל אכן משקף את הנאמר בשיחה.  טענת הסנגוריה היא כי בשיחה זו, עם מאן דהו, סיפר המתלונן כי כלל לא הוכה באירוע אלא רק הותז בפניו גז מדמיע, וכי כלל לא נלקחו ממנו 5000 ש"ח, והוא לא אמר זאת למשטרה אלא בציפייה לפיצוי בסוף המשפט.

14.  הקלטת בודאי מחייבת התייחסות בתיק העיקרי. אולם, לא מצאתי שיש בדברים כאלה כדי לקבוע שיש כרסום בראיות. שכן, המתלונן הרי הצביע על סימני אלימות עם הגעתו למשטרה, מיד לאחר האירוע. סימנים אשר לכאורה השתלבו היטב בסיפורו. סיפור שגובה גם בעדות נהג המונית שנחסם רכבו ואשר ראה אדם אחד מושך המתלונן באלימות מבהילה ואף כי אחד המתקרבים בריצה נשא אלה. כל זאת, מעבר לעדות שוטר שהריח גז מדמיע וחיזק הסיפור הראשוני.

15.  בנסיבות אלה, חזרתו של המתלונן מהטענה כי הוכה, מקימה לכאורה תמיהה על הגרסה השנייה יותר מאשר על הגרסה הראשונה. עיון בדברים בהקשרם מאפשר בהחלט פירוש כי המתלונן סתם התרברב בפני אותו דובר, שכן זהו הטון הכללי של השיחה, של אדם המגדיל עצמו מול מי שפגע בו, אולם זהו עניין לתיק העיקרי. מכל מקום, העובדה כי מתלונן משנה מגרסתו אינה מאיינת ראיות לכאורה. בודאי שאין כאן ספקות היורדות לשורשו של עניין, המחייבת מסקנות ביחס לאיכות הראיות לכאורה.

16.  ב"כ המשיב 1, בטיעון נפרד, העירה גם כן מספר הערות ביחס לראיות. טענתה הראשונה והחשובה היא כלפי הטענה כי המשיב 1 הוא אשר באמתלת שווא הביא את המשיב למקום בו בוצע בו מעשה "כיפה אדומה". כך, היא מצביעה על כך שגרסתו הראשונית ביותר של המתלונן, שנרשמה בדו"חות הפעולה, עוד בטרם נחקר בצורה מסודרת, מייחסת את שיחת הטלפון ל"שועל" הלו הוא אותו יורם, אשר בית אמו נפרץ. 

17.  יחד עם זאת, הסנגורית מאשרת כי המשיב 1 עצמו אישר כי הוא התקשר למשיב. לשיטתה, מדובר בשיחת טלפון תמימה שנועדה לסייע ליורם לברר מי פרץ לבית אמו. המשיב 1 לא יכול היה לדעת כי הדבר יתפתח לאירוע אלים. דא עקא, שעיון בהודעת המשיב 1 מגלה כי הוא לא גילה למתלונן מהו נושא השיחה עליו הוא רוצה לדבר. לכאורה, מששוחח עמו בטלפון, יכול היה פשוט לשאול אותו אם ידוע לו מי פרץ. העובדה כי הביא את המתלונן למקום, מבלי ליידע את המתלונן כי יורם "שועל" יהיה במקום, כאשר הוא עצמו הגיע עם אותו יורם ברכבו, מקימה ראיה לכאורה, כי הוא ידע "מפני מה הכלה נכנסת לחופה".